החלטה בתיק רע"פ 2567/10

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 23296-10-09 (כבוד השופט כ' סעב) מיום 23.2.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה בתת"ע 8305/07 (כבוד השופט ש' יציב).

ביום 20.10.2007 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש נהג ברכבו כאשר הוא שיכור ובבדיקה שנערכה לו נמצאה כמות של 560 מיקרוגרם אלכוהול, כמות העולה על המותר בחוק.

          בדיון שהתקיים ביום 1.4.2009 הרשיע בית משפט השלום בחיפה את המבקש בעקבות הודאתו. ביום 4.6.2009 התקיים דיון בבית משפט השלום בחיפה במסגרתו טען בא כוח המבקש דאז, בין היתר, כי המבקש הודה וחסך זמן שיפוטי ולכן יש להקל בעונשו. בדיון הבא שהתקיים ביום 22.9.2009 ביקש המבקש, אשר היה מיוצג על ידי עורך דין חדש, לחזור בו מההודאה שמסר. ביום 15.10.2009 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים; שלושה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים; ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירות של נהיגת רכב בשכרות או נהגיה בזמן פסילה; וכן קנס בסך 1,000 ש"ח.

          המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתו ביקש כי יורשה לו לחזור מההודאה שנתן וכן ביקש כי יופחת העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני חלקיו. לענין החזרה מההודאה קבע בית המשפט כי לא מתקיימים במקרה זה נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן רשות לחזרה מהודיה. לענין העונש קבע בית המשפט כי נסיבותיו האישיות של המבקש לא מצדיקות סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא ומבקש לאפשר לו לחזור בו מהודייתו כיוון שהיא לא נמסרה בגמירות דעת  ולחלופין להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות.

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

           בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

           אף לגופו של ענין, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, הכלל הוא שיותר לנאשם לחזור בו מהודיה רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579). לא שוכנעתי כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים חריגים. המבקש נכח בדיון בפני בית המשפט לתעבורה בחיפה כאשר בא כוחו דאז אמר לפרוטוקול כי הוא מודה בכתב האישום ואף אישר כי כתב האישום הוקרא לו והוא הבין את תוכנו. המבקש נכח גם בדיון שהתקיים ביום 4.6.2009 ואף אמר לבית המשפט כי עשה טעות לאחר שהחליף את בא כוחו טען המבקש כי הוא מבקש לחזור בו מההודאה וזאת ללא כל נימוק מספק. כידוע, החלפת עורך דין אינה מהווה טעם מוצדק המאפשר לנאשם לחזור בו מההודאה שמסר. כיוון שהמבקש לא הצביע על נימוקים אחרים המצדיקים חזרה מהודיה, לא בפני הערכאות הקודמות ולא בבקשה זו, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לענין זה.      

           אף את טענותיו של המבקש בענין העונש אין בידי לקבל. כידוע, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). אף לגופו של ענין לא מצאתי מקום להתערב בגזר הדין. בית משפט השלום התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש כאשר גזר את דינו אך קבע, בצדק, כי אין בהן על מנת לסטות מעונש המינימום שנקבע על ידי המחוקק. יחד עם זאת, נסיבותיו האישיות של המבקש ובכללן מצבו הבריאותי של בנו הן אשר הביאו את בית משפט השלום למסקנה כי אין להטיל עליו עונש חמור יותר. לאור חומרת העבירה בה הורשע המבקש, אשר יש בה בכדי לסכן את חייהם של הנוסעים האחרים בכביש, הגעתי לכלל מסקנה כי העונש שהוטל עליו הוא עונש סביר בהחלט.

           סוף דבר הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י"ג באלול התש"ע (23.8.2010).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: